מוגן: In Public
מוגן: עליית המפלס
מוגן:
השוואה
רשומה נבחרת
כשתיירי המאה ה-19 הגיעו לפלסטינה הם חזרו לארצותיהם עם תיאורים ודימויים של המקומות שראו ושל האנשים שפגשו. האתרים הקדושים לדתות היו במוקד ההתלהבות והיו בבחינת המאמינים למעיין הוכחה לנכונות הסיפורים המופיעים במקורות. גם תושבי הארץ הקסימו את הבאים והם מופיעים בצילומים רבים. בדף זה ננסה לבחון את היחס המכובד של המבקרים, ובמקביל גם משהו מהיחס המתנשא, המזלזל והחושש מאותם בני המקום.

בצילום ובאיור (מעלה) מופיעים שני אנשים שונים ואת שניהם ראינו בכתה. בצילום מימין של האחים תבוז (שוויצרים) נראה מנהיג בדואי עם רובה, ובאיור שמשמאל, של טרו ויליאמס, נראה (על פי השם המקורי) "ערבי מסוכן", אף הוא עם רובה. בהמשך, התיאור של מארק טווין מתייחס לדמות שמשמאל.
להלן קטע מתומצת מהתיאור של טווין:
"הוא נושא רובה ישן וחלוד, שאורכו מעל לקומת נושאו ואין לו כוונות, טווחו קצר ודיוקו דומה לדיוק שבזריקת אבן. בין קפלי בגדיו אקדחים חלודים, קצרי טווח". להלן הקטע המקורי:

האיור והטקסט מתוך הספר של מארק טווין The Innocents Abroad (התמימים בחו"ל). והם חלק מרצף סיפורים המתארים את המפגש עם הנופים הארץ ישראלים ועם תושבי הארץ, של המאה ה-19.
שאלה:
על פי הדימויים והטקסט, כיצד רואים אנשי המערב עם תושבי פלסטינה של המאה ה-19? בתשובתכם נא הזכירו את המושגים 'יופי', 'אוריינטליזם', 'חשש' ו'תיעוד' ואפשר גם 'זר' או 'זרות'.
| אוריינטליזם הוא הדרך שבה מתוארת תרבות המזרח בעיניים מערביות. בחקר תולדות האמנות התייחס המושג ליצירות של אמנים צרפתיים שתיארו את ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. פרסום ספרו של אדוארד סעיד, "אוריינטליזם" העניק למושג זה גוון חדש, ביקורתי בעיקרו, המדגיש את יחסו המתנשא לכאורה של המערב לתרבות המזרח, כפי שעוצב על ידי האימפריאליזם האירופי.
מתוך וויקיפדיה על הערך אוריינטליזם |
הערך פלסטינה מתכוון לארץ ישראל בתקופת הטורקים,
הערך פלסטינה – א"י מתכוון לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי,
האיור (למעלה משמאל) מופיע בספר של מאק טוויין התמימים בחו"ל. בארץ, הספר תורגם לשלוש גרסאות שונות, שניתן למצוא תחת השם מסע תענוגות לארץ הקודש. דף וויקיפדיה מיוחד מוקדש לסופר טווין ולחויותיו מארץ הקודש ולגרסאות הספר, ותוכלו למצוא בו עניין וחלק מהתשובה לשאלה המופיעה בעמוד זה.
האיור העליון, "ה"באנר", מאת דוויד רוברטס (1796-1864), העיר שכם, פרט.

להעשרה
"מביאים את ארץ הקודש לאמריקה" עם המדריך מארק טווין.
"כיצד הספר של מארק טווין הפך את פלסטינה למדבר"? דף אינטרנט עם הסבר מאוייר
מארק טווין כתב גם את הרפתקאות תום סוייאר, ואת ספר ההמשך הרפתקאות הקלברי פין, (שני הספרים בספריית בית הספר)

מוגן: רביעי
מוגן: תיעוד
מוגן: המקומות הקדושים
מוגן: צילום עצמי
דאגרוטיפ Daguerreotype
רשומה נבחרת
(דף עזר לשיעור צילום)
הדאגרוטיפ היתה ההמצאה שנחשבת כמבשרת הצילום ככלי שימושי. הדגרוטיפ איפשר את הצילום לכל הפחות לבעלי האמצעים הכלכלים, בימים ההם, של המחצית הראשונה של המאה ה-19, בצרפת וגם מחוצה לה. הממציא המקורי נשכח מעט, והיה זה דווקא העמית השותף, לואי דאגר (בצרפתית – Louis Jacques Mandé Daguerre) שהיה מוכשר גם בשיווק, שבזכותו התפתחה ההמצאה וקבלה את שמה: דאגרוטיפ Daguerreotype.
שיחה בכתה + צילומים לדיון נוסף:
מה רואים בתמונה? מי צילם אותה? כיצד קראו להמצאתו? מדוע רואים את הדימוי בצורה כזו "גלמית"? מהו הייחוד של הצילום הזה?

דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל, אותו צילם דאגר מחלון חדרו בשנת 1838 (ככל הידוע).
שאלות:
1. כמה בני אדם בתמונה?
2. מדוע לא רואים אנשים רבים בתמונה הזו שצולמה באור יום?

התמונה הראשונה של ניתוח בהרדמה, 1847. צילום – Southworth & Hawes
שאלה:
בוויקיפדיה נכתב ש"דאגרוטיפ זה הוא בו-זמנית תיעודי, מדעי, סמלי ואמנותי" הסבירו את המשפט הזה.


ילד נשען על שולחן. דאגרוטיפ מתוך אוסף Dennis A. Waters Fine Daguerreotypes.
שאלות:
1. מדוע הילד נשען על השולחן? (וגם הבחור בתמונה מטה מחזיק את היד באופן דומה)
2. מה עוד נוכל לומר בעקבות התמונה?

דאגרוטיפ בצבע – Portrait of John Shiels in Kingston Ontario 1856
טכנולוגיית הדגרוטיפ היתה בשחור לבן. מה גרם לכך שרואים צבע בחלק מהצילומים?
קריקטורה של מצטלמים, וצלם דאגרוטיפ. מתוך מוזיאון Nicéphore Niépce.
מהו הדבר (מתקן?) שנמצא מאחורי הראש של המצטלמים?

ירושלים במאה ה-19 תערוכה במוזיאון חיפה
(מעבר לפרק הבא)