הצילום והמסורת

red_rule

ב'תרבות ישראל' האיסור על עשיית פסל ותמונה קדום ומפורש ונמצא בעשרת הדברות: לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה (שמות כ' פסוק ג') הוא הדיבר השני שאוסר על אלוהים אחרים: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". המטרה להרחיק את העם מעבודת אלילים, מביטול זמן ובכדי לקיים את "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". הרבנים הראשונים סברו שהעונש על אי-קיום המצווה הוא מלקות. כלומר אלימות כנגד יוצר הפסל. זה לא מקובל במדינת ישראל דהיום, אפילו אסור (כלומר, אסור להרביץ).

'תמונות' נכללות באותו הרעיון יחד עם הפסלים. אז מדוע במקומות רבים תולים תמונות של צדיקים ורבנים? וגם, מתוך המערכת הדתית עצמה מופצים איורים לילדים, לצביעה: קבר רחל מערת המכפלה והכותל המערבי? עולם הפרשנות בתוך העולם המודרני המתפתח במהירות מנסה לראות באיסורים חמורים גם פתח לאי-קיומם מסיבות שונות, טעמי נוחות למיניהם, חינוך, וגם על מנת להרבות 'עבודת השם', לפחות לכאורה.
ככל הנראה שעל האיסור לייצר תמונות גם אנו נעבור במסגרת הלימודים. לא נתחבא מאחורי ה"צילום" שלא היה קיים בעת העתיקה ולא הוזכר בכתובים: הצילום מייצר תמונות ודימויים טובים מאי פעם באיכותם. לכולם מצלמות ומצלמים בלי סוף ומוטב לקבל הדרכה והקשרים, וקצת תאוריה וביקורת, לא?  לפחות נרוויח מזה משהו.
path-banner hottentot-w700

החלק המסורתי במסגרת שיעורי הצילום לא ממש קשור לאתר זה אלא בעקיפין. האתר תנ"ך לבגרות שהכנתי ב-2003 עם המורה לתנ"ך עמוס אוזר עבר גלגולים ועדכונים והקשר בין אתר הצילום הזה ואתר התנ"ך לבגרות הוא קשר של עיצוב והפקה ועריכה. האחריות לקיומם עלי. למעלה ממיליון גולשים לומדי תנ"ך כבר עברו את החוויה בדרך למבחן הבגרות (גם) דרכו. האתר ללומדי הצילום עדיין בראשית דרכו ויקבל את תכניו ומראהו במשך השנה.
* * *

שרש המילה צילום בעברית הוא מהמושג "צֶלֶם", שמשמעותו "דמות".

המילה צלמית הנובעת מאותו השורש יכולה להתפרש לשלושה כיוונים:
האחד, צלמית, לוגו, בעברית סמליל, סמל קטן, כסמל חזותי פשוט, שנועד להעביר מסר קצר וברור ללא שימוש במלל. דוגמת סמל העיר ירושלים.

Jerusal-simb

השני, צלמית, הלוא הוא פסלון קטן ממדים בצלם אדם או בעל חיים, ולשם כיוון הסופר המקראי בחשש שמא יחליף הפסל (שיכול כמובן להיות גם גדל מימדים) את האל בלב האדם.

צלמית אשה שוכבת
צלמית אשה. מ"ג

השלישי, צלמית מכונה "איקונה" או "איקונין" בנצרות, ציור דתי שמייצג באופן אמנותי סיפור מכתבי הקודש. ה"איקונין" הפך ל"אייקון" Icon בעולם הממוחשב, בדומה לסיבוב שעשתה המילה צלמית בעברית.
4-logos
ארבעה אייקונים; הרשתות החברתיות הפופולאריות

כלומר, מה"פסל" וה"תמונה" האסורים עברנו ל"צלמית", "לוגו" ו"אייקון", קרובי משפחתם הצעירים והמעודכנים לתקופתינו שנמצאים בשימוש שוטף בכל מקום.

על המילה Photo נלמד בשיעור.
* * *

באשר לצילום עצמו. לידתו כהישג של מדעני התקופה שרצו "להקפיא את הדימוי" על מצע, ליצור בבואה של המציאות על משטח, כמו ציור, רק יותר מדוייק, אפשר שגם בתהליך מהיר יותר, בוודאי כיום. בחלוף הזמן, הצילום התפתח ונחלק לתחומי משנה: צילום אמנותי, צילום עיתונות, צילום תיעודי, מדעי, רפואי, תעשייתי ועוד.

עם מצלמה בכל טלפון והאפשרות להפיץ את התמונות ברשתות חברתיות תאבות דימויים ושיתופים, ועם האפשרויות לצלם באמצעים קטני מימדים זריזי פעולה ואיכותיים להפליא, הגיע הצילום גם לתעשיית הקולנוע הדוקומנטרי, ולתכניות טלוויזיה. הצילום הפך להיות גם ככלי לשינוי מציאות, כך לפחות חושבים העוסקים במלאכה זו ששמה מדיה אקטיביזם. פעילי המדיה רואים בשימוש בתמונות ובסרטים, ובשילוב הכלים המאפשרים את הפצת המידע לכל אחד כלים לשינוי חברתי, לטובת הכלל.

הוכחה שהייתה שריפה (בתי הזיקוק, חיפה, 25 בדצמבר 2016). האם זהו צילום תיעודי? חדשותי? אמנותי?  האמנות עשתה רק טוב לצילומים, גם אם הם נוצרו מהכיוון העיתונאי.
* * *

קבר רחל אלבום צילומים, באתר הספריה הלאומית  מערת המכפלה, ספר, הוצאת אריאל
* * *

2017 בירושלים
 "לא תעשה לך": אמנים חרדים אנונימיים מציגים יצירות במוזיאון 'על התפר';
בעולם האמנות היהודי האיקונוגרפיה דלה יחסית בגלל האיסור "לא תעשה לך", כשם התערוכה. לכן, השימוש של אמנים עכשוויים, חילוניים וגם דתיים, בעולם הערכים היהודי, איננו מובן מאליו כלל. האם נוצרה בארץ מציאות רוחנית חדשה וייחודית או שמא מדובר בחזרה למקורות היהודיים? [מתוך הכתבה על התערוכה]

sq-300

המשך בכיוון – מדרש תמונה/צילום היסטורי

באתר זה:
ראשית הצילום – הדאגרוטיפ

תמונות של התחלה

המשך יבוא.